פסק-דין בתיק ת"ק 30292-06-11

1.         התובעת הינה בעלת דירה, (להלן: "המושכר") אשר הושכרה ביום 29.1.08 לנתבעים. בחוזה המקורי שנחתם ביום 29.1.08 ניתנה לנתבעים האפשרות להאריך את תקופת השכירות ואכן חוזה השכירות הוארך מפעם בפעם עד דצמבר 2010.

            התובעת טוענת, שהנתבעים החזירו - אמנם - את מפתחות הדירה ביום 6.1.11 במקום 30.12.10, ברם גם ביום מסירת המפתחות נמצאו עדיין רהיטים במושכר - רהיטים השייכים לנתבעים.

            עם פינוי המושכר, בדקה התובעת את מצבו, מצב החובות ומצב תשלומי דמי השכירות ולאור ממצאיה הגישה היא תביעה זו לחייב הנתבעים לשלם לה סך של 6,000 ש"ח, הכולל בחובו את פרטי הסעד הבאים: לטענת התובעת, לא שילמו הנתבעים דמי שכירות עבור חודש דצמבר 2010 ועבור חודש ינואר  2011 ומשכך, מגיע להם דמי שכירות עבור חודשיים בסך של 4,000 ש"ח. כמו כן, תבעה התובעת סך של 1,500 ש"ח עבור תיקונים שהיה עליה לבצע במושכר לאחר פינויו על ידי הנתבעים וכן חובות: עבור גז בסך של 35 ש"ח, ארנונה 200 ש"ח ובשל שליחת מכתב על ידי עו"ד בסך של 200 ש"ח.

2.         הנתבעים סבורים שיש לדחות את תביעת התובעת - זאת לאור הטענות העיקריות הבאות :

            א.         הנתבעים  שילמו את דמי השכירות במהלך שנות השכירות מבלי שהתובעת תנפיק להם קבלה על תשלומי דמי השכירות.

                        בתחילה, אכן שכרו שני הנתבעים את המושכר, ברם לקראת תום תקופת השכירות השנייה, החלו הנתבעים בהליכי גירושין ומחודש נובמבר 2010 עת עזב הנתבע 1 את המושכר נשארה הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") לגור במושכר עד לפינויו.

            ב.         הנתבעים שילמה את דמי השכירות עבור חודש דצמבר 2010 במזומן ובאשר לדמי השכירות לחודש ינואר 2011 טוענת הנתבעת, שהתובעת הסכימה לפטור את הנתבעת מתשלום עבור חודש זה.

            ג.          כמו כן, מכחישים הנתבעים חוב כלשהו שנותר לאחר פינוי המושכר. כמו כן, מכחישים הנתבעים שגרמו נזק למושכר ובאשר לתיקונים שהיה על התובעת לבצע במושכר - כטענתה בכתב התביעה - אלה תיקונים אשר  ממילא התחייבה התובעת לבצע עוד בטרם שכרו הנתבעים את המושכר - זאת, כפי שגם התחייבה בגוף החוזה.

                        עוד טוענים הנתבעים, שהתובעת מעולם לא תיקנה את אותם ליקויים.

3.         בחנתי ושקלתי את טענות הצדדים ולאחר בחינת כל חומר הראיות, אני מחליט, שלמעט תשלום דמי השכירות עבור חודש ינואר 2011 - לא הוכיחה התובעת סכום נוסף מאותם סכומים הנתבעים בכתב התביעה - זאת מהנימוקים  הבאים

            א.         בטרם אתייחס לגופן של הטענות, עלי להעיר, שהתובעת תבעה סכום כללי של 6,000 ש"ח, כאשר חיבור כל הסכומים הנתבעים על ידי התובעת נותן סכום של 5,935 ש"ח ולכן איני יודע מניין נובע "עיגול" הסכום לסך של 6,000 ש"ח.

            ב.         אין מחלוקת בין הצדדים בדבר תחילת מועד תקופת השכירות והארכות עליהם הוסכם מפעם בפעם.

                        אני לא מקבל את טענת התובעת, שלא שולמו לה דמי שכירות עבור חודש דצמבר 2010 - זאת משני טעמים עיקריים: ראשית, התובעת לא נהגה ליתן לנתבעים קבלות עבור קבלת דמי שכירות חודשיים ולכן, אין לשלול טענת הנתבעת, שהיא אכן שילמה גם עבור חודש דצמבר 2010.

                        שנית, אמנם, ער אנוכי לטענת הנתבעים על תשלום דמי השכירות עבור חודש דצמבר וטענה זו היא בבחינת טענת "פרעתי" ולכן היה על הנתבעים להוכיח שאכן סכום זה נפרע, אך באין קבלות המאשרות תקבולים קודמים לחודש דצמבר - לא חיזקה התובעת את טענתה בדבר אי התשלום.

                        זאת ועוד, אם בהוכחת התשלום עסקינן, הרי שהנתבעת הוכיחה לכאורה ובמידה ההוכחה הנדרשת על ידה, שאכן הייתה משיכה מחשבון הבנק שלה על סכום של 2,000 ש"ח (סכום דמי השכירות החודשיים) וסכום זה נגרע מחשבונה ביום 10.12.2010 (ראה  דף חשבון נ/4).

                        לכן, לאור הנימוקים הנ"ל - מאמין אנוכי לטענת הנתבעת, שאכן שילמה דמי שכירות בעד חודש דצמבר 2010.

            ג.          בין אם הנתבעת פינתה את הדירה ביום 6.1.11 (כטענת הנתבעת) ובין אם פינתה ביום 9.1.11, מסכים אנוכי לטענת התובעת, שעצם העובדה שהנתבעת החזיקה במושכר חלק מחודש ינואר - עליה לשלם דמי שכירות בעד חודש זה.

                        חידוש חוזה השכירות מיום 1.1.2010 מצביע על כך, שהארכה הייתה מ-31.1.10 ועד 31.1.11 ולכן, ממילא גם אם היה בדעת התובעת להשכיר המושכר לאחר - לא הייתה האפשרות לעשות זאת במשך כל חודש ינואר 2011 משום שחודש זה כבר הובטח לנתבעת (ראה מסמך ת/2).

                        אני לא מקבל טענת הנתבעת, שהתובעת ויתרה לה על דמי השכירות לחודש זה. סעיף 20 לחוזה השכירות מתנה ויתור כלשהו במתן מסמך בכתב והנתבעת לא דאגה לקבל מסמך כלשהו מהתובעת הפוטר אותה  מהתשלום הנ"ל.